מי אנחנו

אנחנו, קבוצת מתנדבים מכל גווני הקשת: יהודים וערבים, נשים וגברים, בני/ות גילאים שונים, מן העיר והפריפרייה מבקרים באפן קבוע משנת 2003 במחלקות הילדים של בית החולים תל השומר (בית חולים ספרא לילדים) כדי לסייע למשפחות פלסטיניות מעזה והגדה שילדיהם (מלידה ועד גיל 18) מאושפזים בהן עקב מחלה קשה, כויות או פציעות.
ילדים חולים מאד, ניתוק מסביבתם הטבעית, אי הכרות את הממסד, בדידות ולעיתים חוסר אונים מתארים במקצת את מאפייני המצב אליו נקלעים מלווי הילדים.

על אלה מתווסף מצב כלכלי קשה והמשפחות אינן ערוכות לרכוש דברים בסיסיים. אנו מסייעים למשפחות על ידי חלוקת מזון, מוצרי היגיינה, צעצועים בגדים וטלכרטים (הטלכרטים תרומת מרכז פרס לשלום).

צוות מחלקות הילדים בבית החולים תל השומר עושה כל שביכולתו להקל על הילדים הסובלים ואנו משתדלים לסייע למשפחות: אוזן קשבת, תמיכה , מבט של עידוד ולעיתים גם סיוע בהתמודדות מול הרשויות. רופאים לזכויות האדם שאנו פועלים בברכתם מסייעים לחולים בכל מה שקשור לנוהלי אישורי כניסה לישראל ובעיות דומות.

אנחנו מבקרים את המשפחות כל שלושה ימים, כ- 10 ביקורים בחודש. כמות המשפחות השוהות בבית החולים נעה בין 20 ל- 30 בחלוקה למחלקות טיפול נמרץ, אונקולוגיה, שיקום, כירורגית ופנימיות.

אנו זקוקים למתנדבים שיצטרפו אלינו לביקורים, ו/או לתרומות כספיות ו/או למוצרים, כל אחד על פי יכולתו.

תרומות כספיות יש להפנות ל"רופאים לזכויות האדם", גולומב 52 תל אביב עבור "קבוצת מתנדבי תל השומר"

לפרטים נוספים : children.th@gmail.com

במסדרון הצר של בית החולים יוסף אלגזי, הארץ 15.1.04

הם נאלצים להשיג אישורי שהייה, ולו ליום אחד, כדי להיות לצד ילדיהם החולים; לעבור במחסומים בלא תיקים וחפצים אישיים כדי לקצר את ההליכים. יום בחברת הורים פלשתינאים מעזה והגדה המערבית וילדיהם המאושפזים בבית החולים תל השומר ועם צוות המתנדבים הסועד אותם



"ביקרתי בבית חולים תל השומר ביום שישי. כרגיל, עיקר העבודה התבצעה במחלקה לטיפול נמרץ, לשם הבאתי אוכל מבושל ומצרכים עמידים (תה, קפה, סוכר). כרטיסי הטלפון נחטפו, ואף שהבאתי כמות מספקת לא נשארו לי כרטיסים ליושבי המחלקות האחרות. כל המבוגרים בכל המחלקות קיבלו חבילות אוכל. טיטולים הבאתי בשני גדלים - לילודים ולגיל שנתיים". כך דיווחה המתנדבת נאוה חרנם על ביקורה הלפני האחרון בתל השומר לחברותיה ולחבריה בקבוצת המתנדבים. זה יותר משנה מטפלים חברי הקבוצה בקביעות בילדים פלשתינאים מעזה ומהגדה המערבית, המאושפזים בבית החולים, ובהורים הסועדים אותם.


"באוקטובר 2002 התקשר אלי וידאח אל-חטיב, פלשתינאי תושב בית אבא, כפר קטן ממערב לשכם, וסיפר לי, כי הוריו של תינוק בן שבועיים מכפרו, שהאב אשתאוי, שנולד עם מום בלב ומאושפז בבית חולים תל השומר זועקים לעזרה", סיפרה מתאמת הקבוצה, בלהה גולן, על נסיבות הקמתה של קבוצת המתנדבים ודרכי פעילותה. "כשפגשתי אותם למחרת הם היו מאוד מודאגים ממצבו של התינוק, ומכך שהשאירו מאחוריהם בכפר שלושה ילדים קטנים. לתדהמתי, גיליתי שזה כמה ימים הם לא אכלו כראוי, לא התרחצו ולא החליפו בגדים. אחר כך התברר לי, שהורים נוספים של ילדים פלשתינאים מעזה ומהגדה המערבית המאושפזים אף הם בבית החולים חיים באותם תנאים".


גולן החליטה לספר ברשת הקשר באינטרנט של קבוצת ACTLEFT על חוויותיה בבית החולים וקראה לאנשים להתנדב לעזור למשפחות הילדים המאושפזים. כך התארגנה הקבוצה, הפועלת בעיקר במחלקות לטיפול נמרץ, האונקולוגית, ניתוחי חזה ולב ושיקום. הקבוצה מונה כיום כתריסר אנשים - נשים וגברים, יהודים וערבים.


אחד מהם, ט"ג, חייל בשירות סדיר, נהג לבוא מדי יום ביומו לבקר את שהאב אשתאוי בבית החולים. לעתים גייס לעזרתו חברים מהיחידה. "אחרי כמה ימים, נאלצה האם לשוב לביתה כדי לטפל בשאר ילדיה", אמרה גולן. "האב, קאעד אשתאוי, נשאר לצדו. ממנו למדנו על המכשולים שבהם נתקלים בני משפחה הסועדים ילד פלשתינאי המאושפז בבית החולים בישראל. הוא דיבר בשבחו של בית החולים, אך התלונן על הקשיים שבהם הוא נתקל בדרכו אליו. מצוידים באישור אשפוז מבית החולים פונים אם, אב, סבתא או סבא של פעוט חולה לוועדת הקישור הישראלית-הפלשתינית ומבקשים לקבל אישור כניסה לישראל. אחרי כמה ימים הם מקבלים את האישור, אך זה תקף ליום אחד בלבד - מבוקר עד ערב. קורה שהבקשה נדחית 'מטעמים ביטחוניים'".


לדברי גולן, תושבת מושב בית שערים ואחות בריאות הקהילה ביישוב זרזיר שבצפון, בני הזוג אישתאוי הגיעו לבית החולים ללא כל חפצים אישיים, כדי להקל על עצמם את המעבר במחסומים ולחסוך את החיפושים המדוקדקים בכליהם ואת העיכוב הכרוך בכך. בכניסה לבית החולים ההורים מפקידים את תעודת הזהות שלהם. מאחר שבדרך כלל עליהם להישאר במקום - בידיעת הצוות - ימים ואף שבועות, הם נמנעים מלצאת ממנו כדי שלא להסתכן במעצר כשוהים בלתי חוקיים.


"בבית החולים, קרוב למחלקה שבה מאושפז יקירם, הפלשתינאים מוגנים, אך ברגע שהם יוצאים ממנו, הם מועדים לפורענות", קבעה גולן. כך, למשל, קאעד אישתאוי, שנתפס מחוץ לבית החולים שעה שיצא לקנות לעצמו אוכל, נעצר על ידי אנשי ביטחון שהביאו אותו למשטרת רמת גן. בהתערבותם של המתנדבים, שהסבירו את מצבו, הוא שוחרר.


בחודש צום הרמדאן נסע קאעד אישתאוי לביתו, אך אז חלה הידרדרות במצבו של התינוק והוא הוזעק בחזרה על ידי הרופאים. הוא עוכב במחסומים, ורק לאחר שפנתה גולן למינהל האזרחי היה יכול להגיע לבית החולים ולשהות ליד בנו.


בסופו של דבר, למרות מאמצי הרופאים, התינוק מת. "העובדה שתינוקם מת היתה קשה מנשוא להוריו, אך הם יודעים שהרופאים והאחיות בבית החולים העניקו לתינוקם את הטיפול הרפואי הטוב ביותר ועשו כל שביכולתם כדי להצילו", אמר אל-חטיב.


בדרכם לתל השומר, החולים תושבי עזה עוברים דרך מחסום ארז; תושבי הגדה המערבית עוברים דרך המחסום שליד אורנית. כך או כך, הם מעוכבים חצי שעה, שעה, שעתיים ולפעמים הרבה יותר. בניסיון לקצר את ההליכים רובם נכנסים לישראל בלי כל חפצים אישיים, אף שהם נשארים בבית החולים ימים, ואף שבועות. רבים מהם, בשל מצוקתם הכלכלית, מגיעים לישראל כשבכיסם בקושי 20 שקלים. המתנדבים משתדלים לספק להם את צורכיהם.


חרנם, מורה גמלאית ותושבת הרצליה, סיפרה שבתורנות שלה ביום שישי לפני שבועיים הביאה עמה מזון מבושל, טיטולים, סבונים וכרטיסי טלפון. כמו אחרים בקבוצת המתנדבים, היא זו ששילמה בעבור המוצרים. בן זוגה מסיע אותה לבית החולים.


מתנדבת אחרת, אמל שחאדה מחיפה, סטודנטית לתואר שני בתרגום באוניברסיטת בר אילן, הביאה עם דודותיה ביום שישי שעבר במכונית של אביה תבשילים שבישלו הדודות. לעתים גם שכנים מתנדבים להכין את משלוח האוכל ובאותה הזדמנות מצרפים סבונים, דברי מתיקה וצעצועים לילדים החולים.


בשבוע שעבר טיפלה קבוצת המתנדבים ב-18 ילדים. הצרכים של ההורים הסועדים את הילדים - גדולים. מלבד הסיוע שמגישים חברי הקבוצה, הממומן מכיסם, מגיעות לקבוצה גם תרומות כספיות. בדף הסבר למתנדבים החדשים נכתב כי חברי הקבוצה אינם "מחלקים כסף, אין ביכולתנו לספק תרופות, המשך טיפול, אישורי כניסה לישראל ואישורי שהייה, תשלומים לבית חולים". עמותת רופאים לזכויות אדם מעניקה לפרויקט כולו מטרייה ארגונית וחומרית.


יוסרה דיב, תושבת שכונת אל-זיתון בעזה, עשתה בטלפון סידורים להבאת אמבולנס מעזה שייקח את נכדה, עבד אל רחמאן דיב, בן שלושה חודשים, שמת יום קודם לכן מסרטן שהתפשט בכל חלקי גופו. בהזדמנות זו נודע לה, שעל פי הוראות חדשות של גורמי הביטחון, האמבולנס של הסהר האדום בעזה לא יורשה להיכנס לבית החולים; כשיגיע לשער בית החולים, נאמר לה, יביא אמבולנס אחר של בית החולים את גופת הנכד. לדבריה, טיפלו הרופאים בנכדה במסירות ואף דרשו מהמשפחה להביא לבית החולים את אחותו נורה, בת ארבע, לבדיקות.


"אצל בתי ראניה בת השנתיים, הסובלת מתסמונת דאון", סיפרה אמה אמאן ארבעי משכונת שייח רדואן בעזה, "התגלה חור בלב. היא הצעירה מבין שמונת ילדי. בעלי מובטל. אחרי מאמצעים הסכימה הרשות הפלשתינית לממן את הוצאות הניתוח והאשפוז של הילדה בבית החולים בישראל. אני מודאגת, אבל אני בטוחה שהילדה זוכה לטיפול הרפואי הטוב ביותר. האחות הראשית במחלקה ענת מושקוביץ' היא מלאך משמים".


גולן וחבריה מדגישים, שפעילותם ההתנדבותית מתבצעת מיומה הראשון בהסכמה ובשיתוף פעולה מלא עם הנהלת בית החולים והמחלקות השונות. כדוגמה לפתיחותו של בית החולים, הציגה גולן את המקרה של מוחמד קוט, בן תשע, מאזור שכם, שנזקק בדחיפות להשתלת מוח עצמות. בעוד שהרשות הפלשתינית מימנה את הוצאות האשפוז והטיפול - כ-95 אלף שקלים - מימן בית החולים את עלות ההשתלה - מעל ל-50 אלף דולר. ההשתלה עברה בהצלחה, וקוט ימשיך להיות במעקב בית החולים.


"על ידי השתלת מוח העצמות, הילד קיבל חיים", ציין מנהל המחלקה להמטואונקולוגיה ילדים והשתלות מוח עצמות, הד"ר עמוס תורן. "בשנים האחרונות ביצענו חמש השתלות של מוח עצמות לילדים פלשתינאים מהשטחים. הצוות הרפואי מתייחס באופן הטבעי ביותר לפעילות הרפואית הזאת, והנהלת בית החולים מעניקה לה את מלוא הגיבוי".


במחלקה לטיפול נמרץ לילדים עומדים לרשות הורי הילדים הפלשתינאים חדר המתנה, מטבחון ושני חדרים שינה קטנים, אחד לנשים ואחד לגברים, ובהם מיטות קומותיים. ביום רביעי שעבר ישבו אדם חובש כיפה ואשתו לנוח בחדר המנוחה הזה. הגבר התאמץ לקשור שיחה עם הפלשתינאים ששהו באותה עת בחדר. "לעתים, אנחנו מתגברים על קשיי התקשורת בעזרת אנשים שיודעים את שתי השפות, ערבית ועברית, לפעמים נעזרים באנגלית, וכשאין ברירה משתמשים בתנועות ידיים כמו בסרט אילם", הסבירה אחת האמהות הפלשתינאיות.


"היחס והאווירה הטובים במחלקה ממש מדבקים. צעירות שעושות שירות לאומי מסייעות לנו ברצון", סיפרה המתנדבת רנה מוס. "מחלות הילדים מקרבות בין הורים ישראלים לפלשתינאים. כך, למשל, לא מזמן עמדה אמא מאזור המרכז מיואשת ליד דלת הכניסה למחלקה לטיפול נמרץ שבה שכבה בתה, בת עשר, שסבלה משטף דם במוח. אביו של ילד פלשתינאי שהבחין במצוקתה הגיש לה תה חם שהכין בעצמו ופתח עמה בשיחה. כך ישבו השניים, תינו זה באוזני זה את צרותיהם וניחמו איש את רעהו. זה היה מחזה ממש מופלא". ועם זאת, מוס גם ידעה לספר על קבוצה מסוימת שנהגה לחלק אוכל רק להורים של ילדים חולים יהודים וערבים ישראלים, אך לא לפלשתינאים מהשטחים.


הפלשתינאים אינם חוסכים בדברי שבח ותודה לרופאים, לאחיות ולמתנדבים. הם זהירים בדברם על הקשיים במחסומי הכניסה לישראל ואינם מפרטים בדברם על תנאי חייהם בשטחים. לשאלה הישירה, אם הם שונאים את ישראל, את היהודים, השיבה אם פלשתינאית צעירה: "אנחנו שונאים, אבל לא את כולם, לא את אלה שנוהגים בנו כבני אדם, למשל כאן בבית החולים, אלא את אלה שגורמים לנו לסבול".


"המציאות בשטחים", הוסיפה על כך גולן, "מוכרת לי מהימים הרפואיים שבהם השתתפתי. הכיבוש יוצר מציאות הרסנית, ואילו כאן בבית החולים מתקיים אי של שפיות".
למאמר המקורי בעיתון הארץ